<h1>שבלי הלקט דין מליחת בשר סימן י"ב</h1>
<h2>דף טו:</h2>
ולהרב ר' אביגדור כהן צדק נר"ו נשאל, על הבשר אם מותר לאוכלו חי בלא מליחה מפני הדם הבלוע בתוכו. והשיב דמותר, משום שלא פירש דמו עדיין. והביא ראיה ממנחות בפרק שתי הלחם, [צ"ט ע"ב] גבי שעיר של יום הכפורים, דאמרינן שם, והבבליים אוכלין אותו חי, ומשמע בלא מליחה. וכן מצאתי להרב ר' אברהם ז"ל משפירא שמוכיח כן מתוך הראיה שהביא הר"ר אביגדור נר"ו. וגם רבינו ישעיה זצ"ל מתיר לצלות הבשר בלא מליחה.
כתב רבינו ישעיה זצ"ל, המולח בשר לצלי ואין מדיחין אותו קודם צלייה, נראה לי שהוא אסור, מפני שהמלח בלע מן הדם ונאסר, ושוב אין כל הדם יוצא ממנו באש, שכל הדם שנאסר אינו חוזר וניתר, אלא או יצלנו בלא מלח, או ימלחנו וידיחנו קודם צליה.
<h2>דף קט.</h2>
ומורי ר' יהודה ב"ר בנימין הרופא זצ"ל שאל את הרב ר' מאיר ב"ר משה נר"ו, מעשה היה שנתערב בשר מליח עם בשר תפל שלא נמלח כלל בקדירה ורתחה הקדרה ואסר לו הכל, והקדירה בעיא שבירה, כי חתיכת בשר שאינה מלוחה נעשית כחתיכה של נבלה ואינו בטל אפילו באלף מפני שהוא מינו, דמין במינו אפילו באלף לא בטיל. אבל אם כשהקדרה רותחת בבשר מליח ונתן שם בשר [שאינו] מליח וסילק אותו הבשר מיד מותר, כן הורה לו.
<h2>דף קיא.</h2>
כחל ובשר שנמלחו יחד, יש לדמות להא דאמרינן, דרש מרימר, הלכתא בין כחלא בין כבדא, תותי בישרא שרי, עילוי בשרא דיעבד אין לכתחילה לא, הכא נמי דיעבד מותר. והוא הדין קערה שאוכלין בה כחל, אם שמו עליה בשר מלוח דיעבד מותר, או כחל דבוק לבשר מליח נמי מותר.
<h2>דף קיב.</h2>
שעור שהייתו במלח קודם שידיחנו בעינן שהיה יכול להצלות, כך פסק מר רב יהודאי גאון ז"ל. והטעם, משום דחזינן, דאינו ממהר לפלוט הדם ואי לא שהה אסור. והעיקר שיעור שהייתו רק שלא יקדים למהר לבשלה. ואין להביא ראיה ממסכת יום טוב בפרק אין צדין [כ"ה ע"א] בהמה דקאמר, מסוכנת לא ישחוט אלא אם כן יודע שיכול לאכול כזית צלי מבעוד יום, דמשמע האי דנקט צלי שאין צריך כלל להשהותו ויצלה יותר מהרה ממה שיבשל.
